קראוון קטן בערבה

לאס ווגאס. תשע בבוקר. שמש חזקה מנסה לחדור דרך הוילונות הכבדים של הבית מלון. אני כבר ערה שעה, לא יכולה להמשיך לישון מרוב התרגשות. דוד שלי, נח, נוחר במיטה ליד ואני אוכלת נודלס קרים שנשארו מאתמול בערב ממסעדה פלצנית במלון “סיזרס פאלאס”. חודש וחצי קודם לכן הצלחתי, אחרי כמות טסטים שלא תצליחו לחלץ ממני גם…