מדבריות המלח של בוצאנה

בוצואנה ידועה בכך שיש בה יותר חמורים מבני אדם. ואכן, יש בה הרבה חמורים. בכלל, נראה כאילו כולם, כולל כל הכבשים, העזים, הפרות והסוסים של בוצואנה, עומדים כל הזמן ממש באמצע הכביש, בדרך כלל בוהים בך בכעס אם אתה מנסה לעבור, חוצפן שכמוך.

IMG_14681

בעיירה בשם נאטה במזרח בוצוואני פגשתי שני חבר’ה שהיו בטיול אופנועים מניירובי לקייפטאון – ג’ון מבריטניה והאמיש מאוסטרליה. האופנוע של האמיש הפסיק לפעול לפתע באמצע הכביש והוא הגיע לאכסניה על גבי טנדר גרר. בילינו לילה של צחוקים והחלפת טיפים, ולמחרת רכבנו לטיול של יום אחד לתוך מדבריות המלח. זה היה כל מה שיכולתי לקוות, ויותר! חול עמוק, בוץ סמיך ונוף מרהיב עשו לנו אחלה יום של רכיבת שטח. אבל עדיין לא הייתי מרוצה. לא הצלחנו להגיע למשטחים הלבנים הבוהקים המפורסמים של מישורי המלח מאקאגדיגאדי. אז למחרת ג’ון ואני הצטיידנו בדלק נוסף, מים ומזון, ויצאנו נחושים לתוך ליבן של מדבריות המלח, עד קובו איילנד. בחלק הראשון של היום היה חול עמוק, אחר כך נסענו דרך שבילים צרים עם עשב גבוה משני הצדדים ובמרכז הנתיב. אחת הנפילות הכואבות הייתה כשהרגל שלי נתקעה בתוך העשבים הזקופים. הוטחתי והתגלגלתי אל הקרקע. בהזדמנות אחרת, כמה פרות שהתרשמו מאוד מרעש האגזוז הרועם של ג’ון, היו אדישות לחלוטין לשלי וחצו לתוך הנתיב שלי, מה שגרם לי לסטות וליפול שוב.
Untitled41
יש אלף דעות שונות כיצד לרכב בחול. יש אנשים שאומרים לרכב עם לחץ אוויר גבוה בצמיגים ויש שאומרים נמוך. יש אנשים שאומרים לרכב לאט ולשמוט את הרגליים למטה, ויש כאלו שאומרים לרכב מהר ככל האפשר. העצה הזאת היא טובה אם אתה רוכב על אופנוע קטן, קל, שאתה יכול להרים אותו אם הוא נופל, כשאתה קרוב לבית, זה לא יהיה סוף העולם אם משהו יישבר וכנראה לא תמצא חיות-בר באמצע הנתיב שלך. אבל האופנוע שלי כבד מאוד, קשה להרים אותו, אני באמצע אפריקה ולא קרוב לבית, ואם הוא נופל ונשבר – זה עלול להוביל לסיום הטיול שלי. אז אני בחרתי בסיסמה ‘לאט ובזהירות’. אני מודה שאני לא הרוכבת הכי טובה ושיש לי עוד הרבה מה ללמוד, אבל זה לא מביך אותי להודות שאני נופלת שוב ושוב. אני מעדיפה לתאר את המסע כפי שהוא ולא לכסות על הקטעים הקשים או המגרעות שלי.
20160608_100019-01

IMG_14631

זו הייתה נסיעה קשה, אבל בכל פעם שעצרנו אי אפשר היה שלא להתפעל מהנוף סביבנו. עשב גבוה התנופף ברוח, עצי שיטה ניקדו את המישור, ומפעם לפעם נראו כמה בנות-יענה בר במרחקים. יכולנו לראות עננים לבנים שעלו ממדבריות המלח שדחפו אותנו להמשיך ברכיבה. אבל אז…

האופנוע שלי לא הצליח לצבור מהירות, כאילו שהמצמד מחובר כל הזמן ושום כוח לא הגיע אל הגלגלים. קרטעתי ב -10 קמ”ש בקושי לאורך 40 קילומטרים עד לקובו איילנד. בצד החיובי, לפחות הייתה לי הזדמנות מעולה לתרגל יציבות על האופנוע. קובו איילנד היא גבעה קטנה הבנויה מאבנים גדולות ועצי באובב ענקיים, ממש על קצה מישורי המלח. זהו מקום מיסטי, וצפייה בשמש השוקעת מעל הנוף הזה הייתה שווה את כל היזע והדמעות של היום.

IMG_15431IMG_14841IMG_15591

בבוקר שלמחרת ואסקו, מנהל הקמפינג במקום, ארגן טנדר שייקח אותי ואת האופנוע לתוך העיירה לטלאקנה. הטנדר עצמו, בסגנון אפריקאי טיפוסי, היה נראה יותר שבור מהאופנוע. דלת אחת נפתחה עם מברג, השנייה לא נפתחה כלל. לא היו חלונות מלבד חתיכת פלסטיק קטנה תלויה עם בורג מסכן. בשביל לראות את המחוגים היה צריך להסיר שכבה עבה של אבק. איכשהו זה עבד והגענו לעיירה בשלום. בלטלאקנה אין מוסך, אז הבאנו את האופנוע לחברה שמתמחה בתיקון מקררים. באפריקה מסתדרים עם מה שיש. המכונאי במקום, מיילס, פירק את האופנוע וגילה שהמצמד נשרף ויצטרך להיות מוחלף. מיד מתחילות לרוץ המחשבות בראש – איזה בזבוז זמן! איזה בזבוז כסף! אוף! אבל במובן מסוים, זהו המקום הטוב ביותר בו יכולתי להיתקע, משום שלכל מקום צפונה מכאן משלוח של חלקים יימשך הרבה יותר זמן והחלקים יהיו יקרים יותר. זה גם חלק מהחוויה, חלק מההרפתקה. מנוחה בכפייה עד הפרק הבא.
20160609_074522-01
Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s