הר השולחן

בזמן שאני מחכה לרישוי של האופנוע להסתדר, ביליתי את רוב הזמן שלי השבוע בשיטוטים ברחובות הצבעוניים של קייפטאון. טיילתי ב”גני החברה” – הגנים המקוריים אשר נבנו על ידי פועלי ה-Dutch East India Company בשנת 1652 על מנת לאפשר אספקה טרייה לאוניות העוברות מסביב לכף התקווה הטובה. גנים אלה היו נדבך חיוני בכך שאפשרו סחר בין אירופה לאסיה. היום הם מוקפים בגורדי שחקים וזמרי רחוב.20160329_102835_HDR-0120160329_105125-02

ביום רביעי בלילה פאן ואני הלכנו למופע חינם במרכז העיר כחלק מפסטיבל ג’אז. השתמשנו באפליקציה בשם Meet Up שמטרתה לקשר בין אנשים ולהנות מפעילויות משותפות. דרך מעולה להכיר חברים חדשים. בנוסף לנו, הודי וישראלית, היו שני דרום אפריקנים, בחורה מנמיביה והולנדית. בפסטיבל כיכבו יותר שירי רגאיי ופופ מאשר מוזיקת ​​ג’אז, אבל האווירה היתה מצוינת. הזמרת הראשונה שראינו, לטיסיה דנה, שידרה וייב מטורף.

20160330_19425320160330_194055

אתמול טיפסתי את Table Mountain. שעה וחצי של טיפוס מתיש ועוד שעה וחצי של ירידה שוברת-ברכיים. השביל מתחיל באחד משתי נקודות – בנקודת העלייה לרכבל או לאורך כביש Trafelberg בנקודה שני קילומטר לאחר התחנה. השביל מכביש Trafelberg קצר במעט אך כל אחד מהם אפשרי אם אתה בכושר ונותן לעצמך מספיק זמן. המסלול למעלה הוא יפיפה ולאורכו מפלים קטנים רבים. פסגת Table Mountain מכוסה בערפל אשר נושב על פני סלעים משוננים ושיחים נמוכים, חושף לרגע ואז שוב מסתיר את נוף העיר והאוקיינוס מתחתיו.

20160331_114742-0120160331_123817-01

הטיפוס למעלה היה לי קשה. אני מאוד תחרותית – באופן מוגזם. לפעמים הדחף הזה מקדם אותי, ולפעמים הוא הרסני. לאחר שנים שבהם ניסיתי לשנות את עצמי, לעבוד על החולשות שלי, החלטתי להיכנע לאישיות שלי – יש חלקים בי שפשוט לא הולכים להשתנות. אני שלמה עם החולשות שלי – לעתים קרובות הצדדים ההפוכים שלהם הם החוזקות הכי גדולות שלי. במסע הזה לאפריקה היה לי חשוב לא להילחם בעצמי. אם אני רוצה לרוץ במעלה ההר הזה רק כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה לעשות את זה יותר מהר מכל אחד אחר על השביל – זה בסדר.

כמובן, בשליש העליון של הטיפוס התחלתי להאט, נאבקת להמשיך לטפס במדרגות האבן התלולות. המוטו לטפס את הקילימנג’רו הוא “פולה, פולה” אשר בסוואהילית פירושו “לאט, לאט”. כל אחד יכול לטפס הר (גם הר מטאפורי) – כל מה שאתה צריך זה את כוח הרצון להמשיך לנוע קדימה, לא משנה כמה לאט. שמתי רגל אחת אחרי השניה, קצת כועסת על עצמי שאני לא עומדת בקצב שקבעתי. בכל זאת, הנוף מלמעלה היה מתוק באותה מידה.

20160331_130912-01

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s